<h1>שיטה מקובצת — גיטין</h1>
<h2>דף ג.</h2>
והר"מ פירש קונסים אותו. מדנקט הכא מאה והכא עשרה, כלומר דתרוייהו לאו דווקא. דע"כ דינן שוה, וא"כ אמאי נקט הכא מאה והכא עשרה, אלא ע"כ ל"ד. אל(מ)א יש לקונסו לעולם עד שיקח מהגוי, יצחק בן מאיר. ע"כ גי'.
<h2>דף לה.</h2>
[גיטין מ"ד ע"ב] נקטינן טימא את הטהרות וכו'. ה"ה המדמע והמנסך, אלא קמא דכולהו נקט. והקשה ר"י אמאי לא פשיט מהא דאמרינן בפרק איזהו נשך [ב"מ ס"ב ע"א] הניח להן אביהן פרה או טלית וכל דבר המסויים צריכין להחזיר משום כבוד אביהם. הא לאו הכי קנסינן להו. ונראה לי דאכתי לא מצי למיפשט מהתם, דהא הוי איסורא דאורייתא, כי היכי דלא מצי למיפשט מהצורם אוזן בכור. יצחק בן מאיר.
<h2>דף מו.</h2>
[בתוס' הרא"ש (גיטין מ"ו ע"א) ד"ה מ"ט דרב יהודה דכתיב ולא הכום בני ישראל וכו', תימה היכי דייק מהכא דנדר שהודר ברבים אין לו הפרה דילמא הא דלא התירו נדרם, משום דכיון שנדרו להם לא יכלו להתיר אלא בפניהם ומדעתם כדאמרינן [נדרים ס"ה ע"א] במדין נדרת במדין לך והתר נדרך וכו'], בגיליון תירץ דלא דוקא בפניו אלא צריך להודיע. עיין לעיל בתוספות דף ל"ה [ע"ב].
